גברים








אני יודעת שבחלקי מעט מאוד מידע וכל קלפיי עשויים להטרף בכל רגע. ברור לי שהעולם מורכב הרבה יותר מהתמונה שדמיוני מחד ומציאות חיי הפרטית מאידך יכולים לתאר.

עד לעת זו השלמתי את עיקרי החלק הנודע של המסע. החלק שניתן להעמיד על ציר זמן וציר הביטוי החיצוני של התהליך. אני מבינה היום עד כמה בעצם רוב המסע המנטלי – כמה לא מפתיע [ כשאני חושבת על זה ] - עוד לפני.

יש את ה-לפני. יש את ה-תוך כדי. יש את ה-אחרי. ה-אחרי הוא הארוך מכולם. גם אם להגיע אליו זו דרך חתחתים בפני עצמה.

האתגר המרכזי בתהליך הפנמת/חשיפת/עיצוב המגדר בחיים ה"רגילים" הוא מערכות היחסים.

מערכות היחסים החברתיים הוא אתגר לא מורכב מדי [גם אם האישיות שלי מקשה לא מעט] . מערכות היחסים בעבודה מורכבות מעט יותר ועל פי רוב הקושי הוא בעיקר אישי ופנימי ופחות מול הסביבה [ חוויה אישית כאישה שמזמן כבר עוברת ]. מערכת היחסים הזוגית היא האתגר הקשה והמורכב מכל.

גברים !

את ה"חיה" הזו אני לא מסוגלת לעכל. מערכות יחסים אינטימיות עם גברים זו המלאכה ה"בלתי אפשרית" בעת זו [ אני יודעת שלא מעט משימות "בלתי אפשריות" כבר מאחורי ].

בחיי היום יום אני עוברת. לעוברים ולשבים אין כל בעיה בזיהוי שלי כאישה לכל דבר. כל מערכות חיי הציבוריות הנראות והכתובות במסמכים אומרות שאני אני.

המבט שלי במראה, כאשר האפשרות לזוגיות מופיעה, מלמדת עבר. כאשר אני חושבת אודות גבר וזוגיות אני רואה במראה את העבר, אותו. אני רואה את ה"בלתי אפשרי" ואת מה ש"לא יכול להתרחש". אני רואה משהו שאני – לו הייתי גבר – היה לי בלתי אפשרי לקבל.

אמרתי לא פעם לחברות שלי השייכות לחלק ה"גנטי" בשבט שאני לא חשה כאחת מהן. מה שמפריד אותי מהן, לטעמי, אלו הם שני דברים משמעותיים.

הראשון הוא הביולוגיה. אין ולא יהיה לי מחזור. אין ולא יהיה לי רחם ואפשרות ללדת ולחוות ממקור ראשוני את חווית ההורות פרי בטן.

השני הוא ההיסטוריה. אנחנו לא חולקות היסטוריה משותפת. לא גדלתי כילדה. לא התבגרתי בחבורת הבנות. כל תהליך עיצוב המגדר בגיל הילדות וההתבגרות שלהן ושלי שונה לחלוטין.

אני יכולה לטעון ערימה של טיעונים אל מול שני דברים משמעותיים אלו אך טיעוניי יבואו מהשכל והתפיסה. לא מהבטן. ואני, שיש לי בטן משלי כיום, לא מעוניינת להוכיח נקודה או להיות "צודקת" בטענה שכנגד שני דברים משמעותיים אלו.

אני לא מרגישה מספיק אישה ומספיק נשית אל מול האפשרות ליחסים מלאים של זוגיות עם גבר – וזה מהצד שלי.

מהצד של הגברים אליהם נחשפתי עד כה – אני מתאימה ליחסי מין. מתאימה לסטוצים. ליזיזות. לשיחות נפש. ללא מעט. לא לזוגיות. אני מעין "חיה" מוזרה מבחינתם. הם לא אמרו לי את זה. הם לא צריכים. אני רואה ומבינה את זה מכל תנועה של גופם וכל מהלך של התנהגותם. לכל מטרה שאינה מערכת יחסים גלויה וציבורית [על כל מאפייניה של כזו] אני באה בחשבון.

אמנם הנסיון שלי צר וטרי. אמנם הנסיון שלי הוא בתולי. אמנם יש גם לי לא מעט התפתחות כדי להבשיל. אמנם לא צברתי מספיק זמן ב"משחק". לכל האמנם-ים האלו משקל כבד. יחד עם זאת התחושה המקננת בי היא של חשש ומצוקה מפני מה שאולי לעולם לא יתרחש.

יש בי את התכונה של חוסר סבלנות. של אי השלמה עם זה שהמציאות לא מתפתחת כפי שהמאויים שלי מבקשים. רק מספר חודשים מצומם שאני חשה רצון עז ליחסים של ממש. רק טיפה בים חיי בה מחד נבט רגש חיובי של רצון למערכת יחסים ממעקיי נפשי ומאידך חרדה ואימה אל מול האפשרות של בדידות כגזירה.

אולי עלי לקחת נשימה ארוכה ולהמתין בסבלנות עד לבשלות שלי לקראת חלקי ומקומי במערכת יחסים כזו. להמתין בסבלנות לאיש המתאים שיופיע ויהיה מוכן לצעוד איתי לקראת מערכת יחסים של ממש [ מה זה ? ]

אני כבר מכירה את עצמי. קראתי לא פעם את יומן חיי בארבע השנים האחרונות והבחנתי בדפוס החוזר על עצמו - שחרור מעמקים ומיד לאחריו חוסר סבלנות לקראת הגשמת ה"בלתי אפשרי". אולי הפעם אינה שונה מהפעמים הקודמות. אולם היום, כמו אז – יש בי אמירה חדה וברורה אודות מה אני רוצה ותחושה של חרדה ואימה אל מול העתיד הלא ודאי שעשוי לא להביא אלי את החסידה הבאה בתור.

נ-טשה מחפשת שידוך.

אין תגובות:

פרסום תגובה