בדיקת מציאות







Reality check

בחיים של לפני היציאה למסע היו הבטחון העצמי האמיתי והבטחון העצמי המדומה יציבים וטעונים במלואם. ידעתי לעמוד מול קהל. ידעתי לספר מי אני ומה אני יכולה לעשות. לא פעם אפילו הרחקתי לכת ובחוצפה [חיובית] לקחתי על עצמי משימות שהיו גדולות ומורכבות רק על בסיס האמונה שלי ביכולת שלי לעמוד בכל משימה שאקח על עצמי והאחר יסכים להפקיד בידיי.

אני מנחשת שאחד הפחדים הגדולים אל מול היציאה מהארון והחיים כאישה היה "הידיעה" שאאבד את הבטחון העצמי. אדע שנתתי למגבלה משמעותית ביכולת לחיות ביטוי.

שנים ארוכות ומתישות חלפו במאמץ כבר להצליח להיות "מישהו". להיות אדם שמרגיש רצוי ומוערך. לשבור תקרת זכוכית של הישגי הוריי. להשיג "משהו" בחיים. לבנות יציבות, בית,משפחה, תעסוקה, מעמד .... כל אלו עמדו בסיכון עצום ונראה היה שלעולם לא תנצח האפשרות של היציאה מהארון לחיים מלאים כאישה את כל מה שהשגתי בעמל ובדם ושבו ההשרדות שלי היתה תלויה פיזית, רוחנית ונפשית.

הפער בין הנשיות "שם בפנים" והחיים "שם בחוץ" התקיים לאורך הדרך כולה. שנים רבות של מאבק הוכרעו לבסוף. ברצותי מבחירה חופשית או שלא מבחירה חופשית התחוללה יציאה מהארון.

אני זוכרת שיחה עם בן משפחה קרוב שאמר לי לפני היציאה הפומבית מהארון שעלי לשקול שוב את המעבר לחיים כאישה. "החיים שלך עומדים להיהרס לחלוטין" היה המסר שאותו בן משפחה ניסה להסביר לי בנחישות.

כמה שהוא צדק. כמה שהוא טעה.

הוא טעה אודות היכולת שלי לעבור ולנהל חיים עסקיים ולשמור על קשר הדוק וחם עם משפחתי. אין מגבלה אמיתית כלשהי על יכולתי להתפרנס ולהתקבל ובחברת בני האדם. בעולם החיצוני של האפשרויות הוא טעה לגמרי.

הוא צדק במקום שהוא לא ניחש ולא צפה [לדעתי]. הוא "צדק" אודות היכולת שלי לחוש ראויה. אודות היכולת שלי לקבל את כל מה שנקרה בדרכי. את המחירים [ה"צפויים" והלא צפויים] שבאו מולי ואלי. חוסר היכולת שלי לקבל את המציאות החדשה. להסתגל לחיים כאישה.

יצאתי למסע. נטלתי הורמונים במשך שנים. צימחתי שיער ראשי. צמחו גם דדיי. שיניתי הלכותיי וקולי. למדתי בקושי ולאט להתאפר. להתלבש [יש עוד דרך משמעותית לפני]. נאלצתי להפרד ממשפחתי הגרעינית. חיי השתנו. קיומי השתנה. ההסתגלות איחרה לבוא.

מצאתי עצמי מתחילת המסע ועודני היום אובדת. הבטחון הקיומי אבד לי. זהו סוג של בטחון שאדם אינו יודע בדרך כלל שיש לו עד שזה אובד [ לפחות האישה שכותבת מילים אלו]. תקופה ארוכה של חרדות ואימה עברו. לחיות היה הפרוייקט המרכזי. לא הרבה יותר מזה.

מצאתי חולשה. חולשה שהפתיעה אותי. חולשה ששנאתי בתחילת הכרותנו. חולשה שבהמשך אחזתי בה וניסיתי לקשור איתה קשרי ידידות וזוגיות. היתה לנו תקופה נחמדה ויפה בתחילת הקשר. בהמשך התחילו הויכוחים והריבים. יחסינו לא עלו יפה. אני עוד לומדת את מערכת היחסים שלי איתה. עם החולשה.

החולשה. חוסר הבטחון הבסיסי. הגילוי של החיים הממשיים כאישה חדשה בגיל לא צעיר במיוחד. הקושי להכיר ולקבל את המציאות. קושי ההסתגלות. עולמי הפנימי קרס וחרב.

מצד אחד אני מרגישה נושא לכתוב ולשתף בצד האפל של המסע והחיים המלאים כאישה טרנסקסואלית. לכתוב אודות קיומו של גיהנום ממשי בחיים האלה. לספר את הצד האפל של ההגשמה.

מצד שני, לטעמי, ללא הודאה והכרה בצד האפל של המסע לא תהיה לי אפשרות של ממש להכיל גם את הטוב והיפה שבחיים החדשים שאני נלחמת לבנות. איך אוכל לבנות מציאות של חיים שארגיש בהם "בבית" אם לא אביט אל מה שיש ובכלל זה ההכרה ב – what is .

אחד הדפוסים הנוראיים והאיומים של חיי היה המנהג לקטול ולהכחיד מערכות יחסים וקשרים חבריים ברגע שחשתי מפגש עם קושי ועם האנושיות המורכבת והלא קלה לעיכול של בני אדם אחרים. בכל פעם שהיה קשה – ברחתי וניתקתי. לא ידעתי, ואולי גם לא רציתי לפגוש את האמת הפשוטה שהחיים מורכבים ולא פשטניים ובכלל זה מערכות יחסים.

על כל כך הרבה חברויות וקשרים ויתרתי ו/או זנחתי..... היום אני משלמת מחיר כבד. מחיר של בדידות ולבדיות. אני היא האחראית הבלעדית לאיך שהחיים שלי נראים.

אני יודעת שהחיים עיצבו אותי בשנים האחרונות כמו מים המסתתים סלע עיקש ומוצק. איני עוד אותו פרד עיקש המוכן לוותר בקלות על חברות. איני עוד נמהרת. איני עוד קשה ונוקשה. איני עוד מבקשת מחבריי את שלא ניתן לבקש מאדם חי ומורכב.

אני חשה את שכתבו החיפושיות : I'll get by with a little help from my friends [אסתדר עם מעט עזרה מידידיי]

Ne-Tasha מחפשת לעצמה חברים למסע

אין תגובות:

פרסום תגובה