היופי והכיעור







הסופר חליל ג'וברן מספר את הסיפור הבא :

באחד הימים נפגשו אלת היופי ואלת הכיעור על שפת הים, והן אמרו זו לזו, "הבה נרחץ בים". הן הסירו את גלימותיהן ושחו במים, ולאחר זמן מה יצאה אלת הכיעור מהמים, התעטפה בגלימתה של אלת היופי והלכה לדרכה. כאשר יצאה אלת היופי מהמים לא מצאה את גלימתה, ומהיותה ביישנית מכדי ללכת עירומה, נטלה את גלימת אלת הכיעור, והלכה לדרכה. ועד היום הזה גברים ונשים טועים בין השתיים. אבל יש היודעים את פני היופי, והם מכירים בו מעבר לגלימה, ויש היודעים את פני הכיעור והגלימה אינה מסתירה אותו מעיניהם.

במשל הזה אני פוגשת מדי יום בצורות רבות ושונות אך כולן ביטוי שלו.

במסעה של אישה טרנסקסואלית ישנו מרכיב מאוד חשוב ואף קריטי ומשמעותי להצלחת המסע כולו. האם את "עוברת" או לא. האם את נתפסת על ידי סביבתך כאישה שהיא בת חוה אמנו לכל דבר ועניין או שמא עברך ומאפייניך הזכרים נכרים בך. היחס שתקבלי תלוי במידה רבה ביכולתך להיראות משכנעת כאישה על פי מה שנתפס בעיני המתבונן וחשוב לא פחות – הקול שלך רצוי לו שישמע קולה של אישה.

ומה אודות אלו שלא מצליחות ל"עבור" ? מה אודות אלו שקולן אינו קול אישה ? מר מאוד עשוי להיות גורלן.

שמו של הסיפור מאת גו'ברן שצוטט להלן הוא: "גלימות". הגלימה של האישה הטרנסקסואלית היא עניין מורכב ולא פשוט. ראיתי נשים טרנסקסואליות רבות שעשו ועושות מאמצי על להיראות עטויות גלימה נשית ככל האפשר. לעיתים, גלימה מופרזת לטעמי. ראיתי גם את אלו שגלימתן אינה מצליחה לשדר את המסר שהיא אמורה להעביר ובמקרים אלו המצב אינו פשוט.

לא פעם אני מוצאת עצמי נשאלת האם עברתי כבר את "הניתוח". כל שואליי (ובכללם נערים ונערות צעירים במסגרת ארגון איגי) רואים ב "ניתוח" משהו משמעותי שמסמן את קו החציה בין הזכר והנקבה – הגבר והאישה.

לכל שואליי אני עונה בצורה הבאה. " נאמר ובאמצע הלילה פרצתי לביתך ואזקתי את ידיך. אני גוררת אותך בניגוד לרצונך אל מכוניתי ומשם אל בית החולים. מיד עם הגיענו אל בית החולים אתה מורדם ומוצא עצמך מתעורר מאוחר יותר לאחר שבניגוד לרצונך עברת את "הניתוח". האם עתה – אישה אתה ?"

כל התשובות שאני מקבלת אחידות וברורות. "לא, איני אישה אף עם נותחתי בניגוד לרצוני". " אני עדיין רואה בעצמי גבר ועדיין מסתכל על העולם דרך הזהות שלי שניתוח לא יכול לשנותה".

אם כך – מאיפה נובעת ההנחה שהזהות של אישה טרנסקסואלית מוגדרת באמצעות ניתוח ?

האם המראה עושה את ההבדל ? גם כאן מהלך התשובה דומה.

"נאמר שאני מאלצת אותך להסיר את שערך ולנקוב את אוזניך ולהתלבש כאישה לכל דבר, להתאפר ולענוד טבעות, עגילים ושרשראות. האם אז אתה אישה ?"

גם במקרה זה כל התשובות שאני מקבלת אחידות וברורות. "לא, איני אישה אף עם הולבשתי ונאלצתי להסתובב בחברה לבוש כך". "אני עדיין רואה בעצמי גבר ועדיין מסתכל על העולם דרך הזהות שלי שלבוש לא יכול לשנותה".

אם כך – מאיפה נובעת ההנחה שהזהות של אישה טרנסקסואלית מוגדרת באמצעות הלבוש שלה ?

האם הציצים עושים את ההבדל ? גם כאן מהלך התשובה דומה.

"גם אם בכוח יבוצע בי ניתוח להגדלת חזה – אישה לא אהיה". " אני עדיין רואה בעצמי גבר ועדיין מסתכל על העולם דרך הזהות שלי שציצי לא יכול לשנות ".

האם השפה עושה את ההבדל ?

האם הקול והמנייריזם עושים את ההבדל ?

האם השיער עושה את ההבדל ?

ככל שמדובר בזהות והגדרה עצמית – כל אלו לא עושים את ההבדל.

אם כך מה עושה את ההבדל ?

התשובה נמצאת בשאלה אותה שאלתי את כל אלו איתם באתי במגע. מה עושה ממך גבר גם אם לקחתי ממך בכוח או שלא בכוח את כל מרכיבי המראה ואפילו עיצבתי מחדש את איברי הרביה שלך כולל שדיים ? התשובה היא – יש בי ידיעה פנימית עמוקה ובלתי משתנה אודות הזהות שלי. אני גבר כי אני חש כך ויודע שזו זהותי. ידיעה שאינה נזקקת להוכחה כי אם לתחושה פנימית עמוקה, יציבה ומתמשכת אותה חשתי כל חיי.

אותו הדין לגבי אישה טרנסקסואלית. אני אישה מאחר ויש בי ידיעה פנימית עמוקה ובלתי משתנה אודות הזהות שלי. אני אישה כי כך אני חשה ויודעת שזו זהותי. ידיעה שאינה נזקקת להוכחה כי אם לתחושה פנימית עמוקה, יציבה ומתמשכת אותה חשתי כל חיי.

אם כך הוא – מדוע לגדל ציצים ? מדוע לדבר בשפה של נקבה ? מדוע להתאפר ? ללכת כאישה ? להיראות כאישה ? לעשות (לא בכל מקרה) ניתוח להתאמת איברי הרביה ?

התשובה היא – מדוע לא ? מדוע שלא אתנהג בכל דרך אפשרית (רפואית, קוסמטית, פיזית, טכנולוגית ....) במתאם עם הזהות שלי ? מדוע של אפעל ואכוון את מקומי בעולם כך שיהלום את אותה תחושה עמוקה, יסודית, יציבה מתמשכת אותה אני חשה כל חיי ?

האם הצלחה פחותה או גדולה משנה את חווית הזהות שלי ? ברור לחלוטין שלא.

מידת ההצלחה שלי להתקיים בחברה סביבי עשויה לקבוע במידה רבה את שביעות הרצון שלי מחיי ואת יכולתי לחוש נוח ולנהוג בטבעיות באופן מוצלח יותר. האם מידת הצלחתי אומרת דבר מה אודות זהותי ? לא. היא לא רלבנטית מכל וכל.

חשוב לא פחות, אולי יותר, שאכיר את עצמי ואוהב את עצמי. כי אז, גם אם הגלימה של אלת הכיעור היא זו שתכסה אותי – אפשר יהיה לראות את אלת היופי שאני מתחת לגלימה.

אם אדע להכיר את עצמי ולאהוב אותי בעבור מה שאני – שום גלימה לא תצליח לאורך זמן להסתיר את יופיי ואת אנושיותי.

אין תגובות:

פרסום תגובה