חלונות ראווה







חלון הראווה מלפנים. חדר המכירות מיד מאחוריו. המחסן סמוי מן העין. חלון הראווה הוא שר החוץ/תיירות. חדר המכירות הוא שר הפנים/בטחון. המחסן הוא שר הרווחה. מי הכי נוצץ ? במי משקיעים גם אם לא תמיד ממש בא ? מי הילד המוזנח ?

חלון הראווה מיועד לזרים. חדר המכירות מיועד למכרים וזרים שלא יהיו עוד ממש זרים. המחסן מחוץ לתחום. חלון הראווה מכיל מעט מאוד פריטים ומספר סיפור יפה/מוצלח. חדר המכירות מספק הרבה יותר פריטים ומרחיב את הסיפור – מגלה יותר ויותר. המחסן מכיל את כל מה שאסור לראות וסמוי מן העין – אסור לראות.

סדנאות וקורסים רבים מעצבים חלונות ראווה. סדנאות וקורסים מעטים יותר מרהטים את חלל חדר המכירות. מי יסדר את המחסן ?

תמיד עניין אותי המחסן. אני חובבת מחסנים. חלון הראווה תמיד איים עלי. לא יודעת להתמודד איתו. לא יודעת לדבר עם חלונות ראווה. חדר המכירות אהוב עלי הרבה פחות ויחד עם זאת – לרוב הוא הטוב ביותר שאפשר להתקרב או לגעת בו. שיחות חדר מכירות/סלון הן מה שאפשרי כמעט לחלוטין בשיחה בין שני בני אדם. המחסן – המקום המרתק והקסום ביותר הוא גם זה שאליו לא ניתן להגיע.

במסע חיי עיצבתי מחדש את חלון הראווה. ברצותך או שלא ברצותך יש לך חלון ראווה. סידור השיער והגבות כמו גם איפור, לבוש, הליכה, תנועה ודיבור הם דבר אחד בשבילי ודבר אחר בשביל הצופים. את עושה מאמץ לעצב את מה שלך נראה ביטוי עצמי ולמדה מהר מאוד שחלון הראווה מאפשר לכל צופה להחליט לבד מה הוא רואה ומה מדבר אליו. במקרה שלי מצאתי שחלון הראווה שלך נתפס לא פעם אצל בני האדם באופן שמעולם לא ידעת שאת רוצה או מכוונת אליהם. זה מזכיר לי את ההסכמה השניה בספרו של דון מיגל רואיז, ארבע ההסכמות : לא לקחת דברים באופן אישי. מה שנאמר כלפיי אינו אלא ביטוי של חלום חייו של אדם אחר ואינו קשור בשום צורה אלי גם אם נדמה לי שכן. חלון הראווה הוא המרחב בו אני פוגשת באופן המשמעותי ביותר את מה רואה האחר בי שאינו קשור בי [ כולל : "שווה זיון" ]

חדר המכירות מאפשר שיחה. בחירה. דיון. הקשבה. דיאלוג. גם שם אני עדיין נתקלת בקושי. הגישה היא מונעת מכירות. המכירה חשובה כאן. כאן מתבצעות העסקאות. אסור לשכוח שיש מטרה לדיון /שיחה /מפגש. כדי שלא לפגוע במכירה או להראות שהמוצר הוא מקסים וראוי את שומעת לא פעם את המשפט : "לי אין שום בעיה עם בחירות של אנשים. אני מכבדת את זה שכל אחד יעשה את שנכון בחייו". כמו בחיים העסקיים בקריירה שלי בעבר, נדרש לי זמן הסתגלות עד שלמדתי להבחין שזהו משפט מכירות. העיקר הוא – לא אפריע למכירה ואומר את מה שיעזור לי להיראות טוב. לרוב המשפט הזה אינו מחובר לכלום אלא ל – אני לא אוכל לשנות אותך או לכפות עלייך עמדה אחרת ואני עדיין עוסקת במכירות אז הבה נגלגל את השיחה הלאה כאשר אני "מה זה בסדר". בחדר המכירות הטקסט לעולם אינו נטול אג'נדה שלרוב נשמרת ברקע של השיחה ואינה חשופה לגמרי אם כי ניתן להבחין בה ביתר קלות – אם את מוכרת מנוסה. זהו חדר עסקים. הרוב המכריע של האמירות בחדר הזה שאמורות לבטא אמת אינו יודעות מה הן סחות. הן מבטאות עמדה הרבה יותר מאשר תוכן אמיתי שאומרן יעמוד מאחוריו בכל מקום ובכל עת. החדר הזה הוא המיטב של התקשרות האפשרית לי ועלי ללמוד להפיק ממנה את המירב. גם לי אין אפשרות בשיחה כזו לספר את כל שעל לבי. הזמן מוגבל. הנושא מוגבל. המרחב מוגבל. עסקה אמורה להתבצע.

המחסן. המקור. לשם מגיעים הפריטים. שם מתצבע המיון. ההחלטות האמיתיות נולדות שם. למחסן אין אפשרות לגשת למעט בעלי החנות. גם בעלי המחסן יבלו בו מעט מאוד זמן – בדרך כלל כשאין ברירה או ברגע של המלטות למנוחה מהצורך למכור. ראיתי בחיי הרבה מחסנים. בכל אחד מאלו ישנו בדרך כלל אזור מאוד גדול שהניחו בו פעם פריטים. אזור שלא נגעו בו שנים. אזור שמעדיפים להניח שאינו קיים. הוא קיים ! לא להביט אליו לא ישנה את המצאותו וקיומו. רוב בני האדם שאני מכירה מבלים את עיקר חייהם בחדר המכירות ולרבים מהם אין שום כוונה לגשת אי פעם אל המחסן. חלקם יעדיפו לרכוש עובד שכיר שיעשה זאת עבורם [ מטפל/ת , פסיכולוג/ית .... ]. הם ישלמו תמורת שעה או שעתיים בשבוע. יצפו מהעובד השכיר לטפל במחסן וייכנסו לשם הכי מעט שאפשר.

גם אצלי יש מחסן. במחסן נמצא כל מה שאיני מעוניינת להראות או לראות. כל מה שלא נוח לי שיימצא בשדה הראייה שלי. כשחדר המכירות נקי ונוצץ, מרשים ובעל ניחוח של בושם נעים, מושמעת בו מוזיקה נעימה – מדוע שארגיש נוח להכנס למקום לא מעוצב ? מרחב נטול מוזיקה אלא רק שברי צלילים מרוסקים הנשמעים מחדר המכירות. מרחב לא מאורגן. חלקו מאובק. חלקו מכיל את כל שלא הצלחתי למכור ויש אצלי טינה כלפי מה שלא הצלחתי למכור ועדיין מצוי ברשותי. המחסן הוא מקום יותר "אמיתי". אין שם שיחה עם זר. אין שם מאמץ מכירות. שם נמצא את "מה שיש" ולא מעט ממנו מבולגן ולא מאורגן. ישן ומאובק. ועדיין – רכוש שלנו. אם כל כמה שלא נוח לבלות בו – המחסן הוא המקור להכל.

אישה טרנסקסואלית כמוני נכחה במרבית חייה טרום היציאה מהארון בחלון הראווה וחדר המכירות. חלון הראווה היה אהוב עלי ביותר. חדר המכירות פחות. למחסן לא רציתי מעולם לגשת. היציאה מהארון [ ולא מדובר כאן באירוע נקודתי אלא ברצף תהליכי של התרחשויות ] דחף אותי שלא ברצוני ובניגוד להרגלים ולהעדפות שלי אל המחסן. ננעלתי שם והמפתח אינו בידי.

אני מכירה מחסנים. מומחית למחסנים. שאלו אותי פעם באתר הכרויות " במה את עוסקת ? " ועניתי " פועלת נקיון ". הפונה המשיך בדרכו [ למה ? ]. אני אכן פועלת נקיון. אני מומחית לניקוי וארגון מחסנים. כל אדם שאיתו אני עובדת – המחסן הוא היעד שלנו. שם – במקור - אנחנו פועלים.

הרבה טורים שכתבתי – גנזתי. אני הרי יודעת שיש לי קורא וחצי. אולי הקורא שלי אינו מעוניין להביט למחסן. המחסן של נשים טרנסקסואליות – כמו המחסן של רוב בני האדם – אינו מקום פשוט לבקר בו. לספר בטורים שלי את הכאב הפנימי – לא זה של הקבלה מהחברה והסביבה – אלא הקושי העצום והשורט שלי לקבל את עצמי – לחשוף את תכולת המחסן - את זה אני בוחרת שלא לשים מעל דפי העיתון. את העיתון קוראים בחדר המכירות. שם – החומר הכואב שלי – ייעשה בו שימוש איום ונורא. לא רק מולי. אלא מול חדרי המכירות של נשים טרנסקסואליות אחרות.

וכך "האמת הנקיה" תשאר סמויה מן העין ואנו נמשיך – בשם הקולקטיב – לנהל שיחות של חדרי מכירות. ואני ? אני אשת מחסנים.

אין תגובות:

פרסום תגובה