הטרנס הנעלם ?





חברה קרובה התקשרה ו"הכריחה" אותי להצטרף אליה לאירוע שתוכנן לכבודה. היה לה חשוב שחברותיה הטובות יהיו לצדה. אני מודה, לא מאוד רציתי לצאת בסוף שבוע קר שכזה.

הבן שלי מאוד ברור ונחוש ביחס לכיוון שלו בחיים. אני אוהבת את זה. בכל הקשור לפעילות חברתית, הוא נוטה  להיעדר. להימנע. בני ואני משוחחים לא פעם אודות מהלך החיים. מחשבים יחד מה יעיל ומתאים ומה פחות, בכל הקשור להתנהלות אישית. בשיחות אלו עולה לא פעם ערך החברות. עד כמה חשובה ההשתתפות והנוכחות באירועים חברתיים וחבריים. נזכרתי בזה והחלטתי לוותר על הנוחיות, לצאת לאירוע ולכבד חברה טובה.

יצאנו. האירוע היה נעים ומהנה (הרגשתי קצת כמו הילדה שלא רצתה להיכנס לאמבטיה ולא הצטערה כשנכנסה). החברה נראתה זוהרת וזורחת, מלאת אור ככלה ביום חופתה (טוב. אני קצת מגזימה).

בסיום האירוע המשכנו לארוחה במסעדה כלשהי. עודנו אוכלים והחלה מתפתחת שיחה. שיחה על הא ודא ושאר ענייני אוויר חם בלילה קר. רגעים ספורים  לפני תום ערב (בו מומש ערך החברות במידה רבה למען בני), מאוד לא טרנסי במהותו יצא שד מבקבוק.

התפתחה שיחה, אגב תשלום עבור הארוחה, שעסקה בדייטים מוזרים. מי נפגש עם שלושה מחזרים בערב אחד, מי נסע עד לשם ומי לא הסכים להתאמץ עד לכאן. כלת הערב, אישה יפה, מלאת רוך ועדינות, קסם וחן, פלטה, כבדרך אגב, בעודה מתארת מוזרות של דייט כלשהו, היא עדיין רואה גבר בכל פעם שהיא מביטה במראה.

God Demit. זה לא נגמר לעולם?

שנים אחרי תהליך המעבר. אחרי ניתוח כזה וטיפול אחר, עם מראה שמזין את אי הרלבנטיות, ולו הקלושה, של תחושותיה  למול המציאות, יושבת לצדי אישה יפה ומבולבלת הרואה גבר במראה.

אפילו אני, מורכבת ורגישה, זו שתשמח לא לקבל את עצמה, כבר לא שם. איני מרוצה מהמראה שלי ואוכל לחפור בזה לא מעט ועם זאת, אפילו אני, לא רואה במראה רוח רפאים של דמות ממוגדרת אחרת.

נרדמתי מהרהרת: עם או בלי ? אופציה ראשונה, עם. גאווה טרנסית ואימוץ טרנסיות כזהות ? אופציה שנייה, בלי. ביטול טרנסיות והשמטתה מהזהות ?

עבורי, מרגיש נכון לבחור באופציה השנייה. מאז ומעולם כמהתי לשכוח את הטעות לתוכה נולדתי ולחיות ללא מחשבה נוספת בנושא לאחר תיקון הטעות.

[באשר לכתיבה תחת זהות טרנסית, קיום הדמות הטרנסית בעולם פנימי המסתיר מהקורא/ת את זהותי, מאפשר לי עיבוד ורכישת בגרות/ בשלות מבלי לוותר על אופציה 2, במידה מסוימת].

מה הקשר בין כל מה שנכתב כאן ובין חלקיו ?

התחושה שגם אחרי ההצלחה, לכאורה, משהו עמוק מהעולם הישן או מעולם התרבות והגדרותיה, לא עוזב אותך. הידע (המקולל ?) של מי או מה היית "אמורה" להיות או ממה את הכי בורחת. ועל רקע זה – האם טרנסיות היא מצב קיומי בלתי פתיר לכל החיים ? ואם כן – למה לא ללכת לאופציה א ?

לא יודעת. מבינה שאופציה א מושכלת יותר ויש בה הבטחה גדולה. עם זאת, אני מושקעת כל כולי באופציה ב.


אז מה זה אומר "להיות טרנסית" ?



אין תגובות:

פרסום תגובה