שימי לב לפער








בשלבים רחוקים בהם
את כבר לא רואה את
את נוף תחנת היציאה

בשלבים מאוחרים בהם
את כבר אחרי החלטות
והבערת גשרי עבר

את יכולה להתפנות ולעצור
לכבות את מנוע הקטר
לרגע

את יכולה להרשות לעצמך
להכיר את עצמך
יותר


מיני תחושות, הרגשות ומחשבות בלתי מורשות לימי מסע או דרך החלו מרטיטים משהו בי מזה זמן מה. אני לא יודעת לפענח את מקורן או לזקק אותן אל מעבר לכדור הצמר של המכלול הקרוי – מה שקורה בחיי.

נסיעה לחו"ל (אירופה הקלאסית, שבוע, מנוחה ופנאי) העניקה לי, לא בכוונת מכוון, רווח. זמן להרהורים וקריאה ללא מחשבות נלוות של "מה יהיה ?" וחבריהן המטילות צל על בהירות ההתבוננות האפשרית לי בעודי סמוך לביתי.

קראתי את Outliers שכתב Malcolm Gladwell. למדתי אודות גורמים המעורבים בהצלחה. אודות מה משפיע ומעצב בני אדם ואת היכולת להציג ביצועים יוצאי דופן ולהשיג הצלחה. קראתי ונחשפתי למידה בה המורשת ( Legacy ) אליה נולדתי היא שורש עבה ועמוק בעץ הקיום שלי.

קראתי גם כי הצלחה נשענת במידה מועטה יותר על גבו של כשרון ובמידה רבה יותר על השקעה, ליווי, חברות והזדמנויות. נחשפתי אל מחקר של פסיכולוג שבדי בשם Anders Ericsson המתמחה במחקר מומחיות ועיקר ממצאיו מלמד כי נדרשות לא פחות מ 10,000 שעות השקעה כדי להגיע אל רמת ביצוע יוצאת דופן (בנוסף לכל שאר הפרמטרים).


מורשת

לידה היא תחילתה של דרך תרבותית המכילה חליפה משמעותית וקריטית. צבעה שקוף. היא דומה לאוויר – שם אך לא רואים אותה. כאילו איננה. חליפה הנלבשת מגיל שניה ואילך. חליפה המגדירה את דרכו הצפויה של האדם במידה רבה. חליפת שפה / מגדר / תרבות / משפחה / גיאוגרפיה / דמוגרפיה / אתנוגרפיה / מוסר...

עד הגיעה לגיל 12 צוברת זו הלובשת את חליפת האישה 105,120 שעות בהן היא מתמחה במה זה אומר להיות ילדה. עד הגיעה לגיל 18 היא צוברת 10,368 שעות בממוצע בהן היא חווה מה זה להיות נקבה (מחזור / צמיחת חזה). שש השנים האלו מכילות 52,560 שעות נוספות בחוויה של היותה נערה. מי שנולד את קיום של זכר וילד/ נער צובר, בתקופה דומה, 157,680 שעות חיים נעדרי חוויה דומה.

הפער העצום הזה - במקרה שלי  230,000 שעות - יוצר שונות בלתי ניתנת למחיקה ביני ובין כל אישה/ נקבה אחרת על פני כדור הארץ. פער שאינו רק תרבותי אלא גם פיזי.

התעלמות מהפער הזה כרוכה בהחמצה משמעותית של איכות חיים ואושר. אמנם אישה אני. אמנם נקבה אני במידה רבה (לא מוחלטת). אולם המשמעות של כניסה אל העולם למשך מאתיים ושלושים אלף שעות של חליפת זכר / גבר אינה משהו שאפשר או נכון להניח בצד כאילו אינו אומר דבר.


10,000 שעות

לידה אל חליפת זכר / ילד ושימוש מושלם בה במשך שנים רבות יוצרת מומחיות. מומחיות יוצאת דופן שלא ניתן למחוק או לבטל. אולי אפשר לנסות שלא להשתמש בה אולם עצם המחשבה עצמה יוצרת תחושה מוזרה. האדם הופך מומחה בלהיות ילד / נער / בחור / גבר.

נניח שמתקיימת מעט יותר משעת זקפה בממוצע ליום מגיל 11 בגוף של זכר. עד גיל 36 וקצת הניסיון הזקפתי הנצבר מגיע, בערך, לכדי 10,000 שעות זקפה. הניסיון הזה מייצר מומחיות. מייצר יכולת / ניסיון / רמת ביצוע / הכרות פיזית / סכמות.

למחוק לגמרי את המומחיות הזו ? יש שתי שאלות בעניין זה. הראשונה היא – אפשרי ? השנייה היא – מדוע ? המענה לשאלה הראשונה, ומענה זה תקף רק לגבי מאחר והוא נכתב על ידי, הוא – לא. המענה לשאלה השנייה ברור ומובחן יותר בתחילת החיים כאישה והופך הרבה פחות דיכוטומי עם כל יום שעובר.



התבוננות


אני מקבלת את הפער ומסירה מעצמי מאמץ עצום וקשה מאוד של ניסיון לחיות בצל ההתעלמות מקיומו.


הייתי עושה משהו אחרת ? זו שאלה בעייתית במבנה שלה. אני לא יכולה לעשות אחרת קדימה את מה שנעשה בעולם של אחורה. כדי לעשות אחרת הייתי זקוקה לתובנות הללו עוד בטרם נעשה מה שנעשה. אני מניחה שלו הייתי אז מי שאני היום – החלטות אחרות היו מתקבלות. אין זה אומר שאני חיה עם צער הפרידה ממה שנעשה ומכה על חטא. כן זה אומר שאני מבינה היום משהו שלא הבנתי אז.


מה אפשרי עבורי ? לבנות אינטגרציה של מי אני שיש בה הרבה יותר חופש מאחר ואינה מבוססת הסתרה או התכחשות. אינטגרציה שיתרונה המהותי הוא היותה מבפנים החוצה – הדרך היחידה, לפחות עבורי, למצוא נחת ומעט אושר – גם אם אלו תמיד יהיו תלויים בגורמים רבים נוספים – אולם לא כאלה שיש בהם מלכתחילה משקל עודף.

אין תגובות:

פרסום תגובה