ניוטון היה אומר







לחדד אמירה. לדייק בדיבור. לבחור מילים. לומר בזהירות ראויה את מה שיש ולא את מה שעשוי להיות או שרצוי להיות – אלא אם צויין שזהו הרצוי ולא המצוי. ללמוד לדבר מחדש. להכיר בעוצמתם האימתנית של מילים. מילה יכולה להוות אבן בניין לחיי אמת ונצח. מילה יכולה להיות מקורו של חורבן והרס גמור.

מה מאפשר למילה את כוחה הבונה ? מה יביא ויצור אותה כמקור חורבן ? למה המילה משמשת ? באיזה קצב היא נאמרת ? מול מי ? לשם מה ?

לאמת אין שפה. לאמת אין משכן קבע בעולם הסמלים. האמת משתנה כמו הרוח. האמת דינמית וחופשיה. אמת כבולה אינה אמת. מדוע זה חשוב ? במפגש שלנו עם עצמנו ועם העולם אנו מנסים לספר מי אנחנו. אנו רוצים להכיר את האחר/ת ואת עצמנו. אנו משתמשים במילים. בשפה. מושגים וסמלים. את רובם איננו מבינים בעצמנו.

מילה היא כלי נגינה בהרמוניה של מסרים כמו תזמורת שלמה. מילה עם מבט. מילה עם צליל. מילה עם מנגינה. מילה עם תזוזת העיניים. מילה עם תצורת הגוף. מילה עם כוונה.

לכל אשר אפנה אני חשה מותקפת. מוצפת. מתבוססת. מופצצת. אלפי מילים נשפכות מכל עבר. רובן ללא מודעות. ללא כוונה. ללא יחס של כבוד לאמת. ללא הרמוניה. ללא הבנה.

אנשים סביבי מדברים. מילים כמו טיפות של גשם שקשה להבחין ביניהן. מילים כמו אבני החצץ המרכיבות כביש מהיר. מילים לאלפים. מילים של תדמית. מילים של פחד. מילות הסתרה. מילים של הדיפה. מילים של כפיה. מילות קיר החוסם אפשרות לראות. לחוש. לעכל. לספוג.

הפיזיקאי המפורסם אייזיק ניוטון היה מיסטיקן ומדען. בגאונותו הרבה הוא ניסח מספר כללי תנועה. הכלל האומר שכוח המופעל כלפי גוף יזכה לכוח מתנגד בעוצמה דומה. הכלל האומר שגוף ישאף להתמיד במצב תנועתו אלא אם יפעל עליו כוח חיצוני. הכלל האומר שהכוח המופעל על גוף הוא מכפלה של מסתו ותאוצתו.

החוק הראשון הוא חוק ההתמדה. אני רוצה להתמיד במסעי. להכיר באותה התמדה הנובעת מתוכי ואינה מונעת בידי שקול כוחות חיצוני. בכל שיחה שלי עם בני אדם מתבצעת – לא תמיד במודע – הפעלה של כוח חיצוני המנסה להניע אותי מהתמדתי. המבקש לכפות עלי יציאה מאיזון. מילים של כפיה. מילים של חוסר סובלנות. מילים של זה שאינו מבקש ללמוד אלא ללמד בלבד. מילים שלא מביטות לעברי אלא מביטות "עלי" במקרה אחד או שאינן רואות אותי במקרה האחר.

החוק השני אומר שהכוח המופעל עלי הוא מכפלה של משקלי ותאוצתי. כאשר שקול הכוחות מאוזן – אין תאוצה. כאשר יש תאוצה – היא כופה שינוי. שינוי של מילים הבא מאדם היורה ללא הבחנה אותיות ומשפטים והכללות כמו גם מסקנות חד ערכיות של תמונת עולם שאינה רואה כי יש מקום לזולתה השונה ממנה מהווה הפרה של איזון. היא יוצרת תאוצה. תאוצה של מתח. לחץ. חוסר שקט. אי מנוחה. התכנסות לעולם פנימי ככוח נגדי להקטנת התאוצה המתקיימת בהיעדר איזון.

החוק השלישי אומר שכל כוח המופעל על גוף ב בידי גוף א יוביל בהכרח לכוח הפוך מגוף ב לגוף א בעוצמה שווה ובכיוון הפוך. כפיה היא כוח. היא יוצרת התנגדות – גלויה או סמויה – אך ברת קיימא. לעיתים ניתן לקרוא לתגובה למילים כופות בשם – אנטגוניזם. מילים שמבקשות להדוף זוכות להיות נהדפות. מילים שאינן מכבדות. מילים אלימות. מילים של הטפה נטולת עירנות או מודעות. מילים שמבקשות לעטוף אותך גם אם את מתנגדת להם.

שתיקה אינה היעדר יוזמה. שתיקה אינה תבוסתנות. שתיקה אינה נסיגה. שתיקה אינה המנעות. שתיקה היא מודעות. שתיקה היא מרחב פתוח. שתיקה היא דרך להמנע מעצמך להפריע לעצמך להכיר את עצמך.

שתיקה היא אמירה. לעיתים היא אמירה של – אינני משתתפת במשחק הזה. אינני מקבלת ראיה לוגית אודות זהות. את כזו או כזו ? המשחק המילולי כאן אינו יכול להכיל ולבטא את אשר הוא מבקש למצוא.

המילה – טרנסקסואליות. רבים מאיתנו שמעו אותה לפחות פעם אחת. חלקנו יותר. מה היא אומרת ? על מה היא מצביעה ? מה היא מלמדת ? המילה - טרנסג'נדר. על מה היא מצביעה ?

מספר התשובות כמספר האנשים אותם תשאלו. ואם התוכן אינו ברור ואינו מדוייק – כיצד אפשר להשתמש בה ? האם כל מי שממרה את מה שמקובל לכלול תחת ההסכמות [זה כל מה שהן] אודות "תפקידו המגדרי" בחברה הוא טרנסג'נדר ? האם כל מי שמנהגו אינו ציות מושלם לציווי ההטרוסקסואלי ה"טבעי" הוא טרנסג'נדר ? מהו אותו ציווי ומהם גבולותיו ? האם רק אלו שהדרך בה הם ממרים את פי החברה קשורה במיניות הם טרנסג'נדרים ?

המילה גבר והמילה אישה כמו גם המילים זכר ונקבה הם רק סמלים. סמלים שאת תוכנם לא קבע הטבע. קבעו אותם במאים של ההצגה בה אנו יכולים לבחור להשתתף או לבחור להמנע.

החוק הראשון - אני בוחרת את המשחקים בהם אני משתתפת. אני מבקשת לשמור על התמדה בתנאי איזון. על הכרות עם עצמי. על כבוד לחופש של הזולת.

החוק השני – אני מאבדת איזון והקשבה כאשר שקול הכוחות הפועל עלי אינו קבוע. כאשר מופיע מולי אדם האומר לי מי ומה אני ומפעיל תאוצה של מתח וחוסר שקט אצלי עקב הפרת איזון הכוחות. אני מעדיפה שתיקה על פני האצת ההאצה.

החוק השלישי – אני הופכת תגובתית בעל כורחי וללא יכולת שליטה בתגובתי כאשר אני מתרגמת את המילים הבאות מולי ככוח המופעל עלי. תגובתיות אינה חירות. אינה בחירה. אינה אני. אינה ביטוי לאנושיות שבי המבקשת לכבד ולזכות לכבוד. השתיקה מאפשרת לי המנעות מחוויה של כוח העומד מולי ובידי כך להמנע מהמצב המייאש של תגובה ללא חירות אחריה אני חשה מבוזה ללא קשר לתוצאה שמילותי יצרו אצל העומד מולי. שתיקה זו אינה תבוסה. היא מצב של אי לוחמה. אי לוחמה באדם. בכוח כופה. איני שותקת כאשר אני משתפת. איני שותקת בעת כתיבת מילים אלו. מילים של שיתוף וחקירה ולא של מעמד כופה היוצר ומעודד כוח תגובה נטול חירות.

השתיקה היא דרכי להכיר את עצמי. להגן על עצמי מפני הכוחות העצומים הפועלים מולי בעת שימוש במילים.

מי אני ? ברשותכם אשתוק.

אין תגובות:

פרסום תגובה