מאזן ביניים







יום הולדת. במהלך נובמבר חגגתי יום הולדת. שיחקתי מעט עם מספרים. יום הולדת מתרחש כל 365 ימים ואחת לארבע שנים גריגוריאניות, כל 366 ימים. יום הולדת מציין הקפה שלמה נוספת של השמש.

מספרים. למסע יצאתי לפני 7.2% מחיי ולחיים מלאים כאישה יצאתי בפועל לפני 4.23% מסך ימיי כאן בעולם.

מצד אחד תמיד רציתי לבלוע את הכל בביס אחד גדול. להיות שלמה עם עצמי ברגע. לדעת מי אני בחלקיקו של רגע. להיות אישה מושלמת ככל בנות חוה רק מתוקף ההחלטה שאני רואה עצמי שייכת לקבוצה הזו של בנות אדם.

המספרים שציינתי כמו גם החוויות של המסע בכל רגע בכל יום לימדו אותי אחרת. למדתי לחוות (בשונה מלדעת) כמה דברים.

בת חוה. אני לא בת חוה ככל בנות חוה. אני דומה להן. נראית כמוהן. משתייכת סטראוטיפית אליהן אך לעולם לא אהיה אחת מהן לכל דבר. לא נולדתי עם הגנטיקה שלהן. לא גדלתי והכרתי את העולם כמוהן. אין לי היסטוריה כשלהן. אין לי ולעולם לא תהיה לי יכולת ביולוגית דומה לשלהן. אני יודעת מה לעולם לא יהיה מנת חלקי. אני גם יודעת מה מאוד יהיה מנת חלקי.

התפתחות. במיוחד ריגשית, יש לה קצב משלה. אי אפשר לכפות תודעה ריגשית רק מכוח הרצון. הבשלה בדומה לטבע או לכל תבשיל במטבח דורשת זמן. דורשת סבלנות. ההבשלה הריגשית שלי תדרוש מנת זמן מעבר לזו שלה ייחלתי. המספרים שציינתי לימדו אותי להעריך פרופורציות. אם רק ארבע ורבע אחוזים מחיי אני חיה ומתקיימת אישה – הרוב עוד לפני.

זוגיות. תמיד ידעתי מהי ההעדפה שלי. שנים של הסתרתה הביאו אותי לפיתוח מערכות יחסים נפלאות עם אהבת אמת לנשים מופלאות ומיוחדות שלא כלולות במשיכה המינית שלי. שנים רבות של יחסים עם נשים לימדו אותי סוג מסוים של אהבה. הנסיונות שערכתי לבנות מערכת יחסים עם גברים תגמלו צורך אחד שלי ולא מצאו מענה בשלב זה לאף צורך אנושי מתמשך ויציב שלי. המספרים לימדו אותי שאין סיבה למהר ואין לאן. אני לא בשלה בעת הזו למערכת יחסים זוגית (?). זה לא רע וזה לא טוב. זה זה. מותר לי לצבור מספר גבוה יותר ולתת למהלך ההתבשלות שלי להביא אותי בעת מאוחרת יותר למוכנות גם למערכת יחסים. אם כזו תפתיע אותי כך באמצע החיים – לא אומר לה לא.

קוסמות. למדתי לדעת שאין אפשרות לחלום בלילה ולקום אדם אחר בבוקר. ביקרו אצלי מעת לעת מפלצות רבות ובפיהן בקשות משונות ואיומים מפחידים. בדומה לחברים של מר נאש המתואר בסרט נפלאות התבונה למדתי שחלק מהמפלצות לא מתכוונות לוותר או לעזוב בקרוב, אך אפשר ללמוד לחיות איתן ולא לתת להן יחס. אין לי יכולת בשלב זה לגרש את כל התהיות, הספקות, אי הודאויות, הפחדים, החרדות, המצוקות. ואולי לא את כולם חובה לגרש. חלק מהן שומרות אותי עירנית ומודעת. אחרי ארבע ורבע אחוזים של חיי קיום נשיים בעשור הרביעי לחיי אני עדיין לומדת ומתמודדת.

דרך. שמעתי פעם את הציטוט הבא : "אין זה משנה היכן רגליים נמצאות אלא לאיזה כיוון את צועדת ". בסרט שראיתי לא מזמן, נזיר שנאלץ לעזוב את המנזר ולגור בעיר, מזכיר לעצמו מול המראה את המשפט הבא : "מי שאתה היום אלו הם סך כל מעשיך בעבר. מי שתהיה מחר הם סך כל מה שתעשה היום". לא פעם אני מאבדת את תחושת הדרך ולאן אני הולכת. המעשים היום יומיים וההרגלים כמו גם הדפוסים שלי מכוונים אותי גם כאשר עיני לעיתים עצומות. יש ימים שאני מתעוררת ואין לי מושג מדוע יצאתי לדרך ולאן אני רוצה להגיע. גם בימים כאלה, הפעולות היום יומיות הקבועות דואגות (גם בימים כאלה) שאשאר בדרך גם אם שכחתי או איבדתי את תחושת הכיוון. יש משפט נוסף שאומר : " מעשים מדברים יותר ממילים". יש ימים רבים שמעשיי מספרים את דרכי הרבה יותר ממילותיי או רעיונותיי. מספר גבוה יותר, מלווה בהתמדה ועקביות של מעשיי היום יום שלי יכירו אותי לעצמי יותר ממילים.

השנה הבאה. שאלתי את עצמי: " מה את מאחלת לעצמך לשנה הבאה ?" החלטתי לשקול את המילים כי אני רוצה לאחל דברים שביכולתי להגשים. החלטתי ליצור את הברכה כקריאת כיוון והארת מה שאני רואה ביעדים שלי לשנה החדשה שלי שזה אך החלה.


לראות את מה שיש ולא את מה שאין
לצאת מהבית ולפגוש את העולם. להקטין ולהמעיט בנטיה שלי להתכנס לתוך עצמי
להזכר באחר ולראות אותו, לא רק לנחש את דמותי בעיניו
להפסיק לדחות דברים שיש לעשות כי אני מפחדת לקבל בקורת
להסתכל על חיי ולא על "מצב העולם" או מעמדי בקהילה מעמדה של פחד
להמשיך לכתוב ולעשות מעשיי יום יום שהם הדרך


הספק

לולא הספק
אין בחירה חופשית

הבחירה החופשית
מלווה בפקפוק וחוסר ודאות

הפקפוק הוא אבי החשש
החשש לטעות

הטעות היא מפלצת
מפלצת עם אצבע מאשימה

המפלצת מפחידה מאוד
הפחד לגלות שטעיתי

הפחד הוא לגלות
לגלות שנכשלתי

לגלות זו חוייה משחררת
משחררת ללכת הלאה

ללכת הלאה זה לבחור
לבחור שהמעשה חשוב יותר

המעשה הוא החיים
ובחיים הספק הוא קבוע

אין תגובות:

פרסום תגובה