על מקורות השראה







המסע שלי לגילוי עצמי לאורך שנים רבות קיבל מנות של דחיפה עצומה בכל עת בה נחשפתי לסיפור אישי של א/נשים שעברו דרך שמאפייניה דומים לשביל שלי. חומר אקדמי ורפואי או אחר בעל אופי מדעי ו/או מחקרי מעולם לא דחף אותי קדימה במסעי. חומר כזה הוא חשוב מאוד ויש מקום לקרוא בו וללמוד. אך התנועה קדימה מעולם לא הוזנה בחומר מדעי אלא רק בידי סיפורים וסרטים בהם היתה לי היכולת להזדהות עם הדמות הראשית בעלילה.


יומנה של אישה צעירה המתמודדת פנים מול פנים עם היציאה מהארון היה הקש שהביא את מסעי לנקדות קריסה מהכחשה להתמודדות. הבשלתי למהלך הזה במשך שנים רבות. רגע הקריסה של חיי ההכחשה וההדחקה אירע אל מול העוצמה בה נחשפתי למי שבחרה להתמודד.


ראיתי את הסרט beautiful boxer. בפעמיים הראשונות בכיתי לכל אורך 118 הדקות של הסרט. נחשפתי בעוצמה שלא תיאמן אל מסעה של אישה שלא ויתרה על זהותה מול בוז ומול זלזול כשהיא נאמנה לעצמה ואוספת חברי נפש אמיתיים לאורך מסעה כלוחמת אגרוף תאילנדי לקראת תמיכה במשפחתה ומימוש שאיפת חייה להיות ולחיות כאישה שהיא. ההזדהות שלי איתה היתה מוחלטת וההערכה העצומה אליה כמו גם ההשראה שמסעה חולל בתוכי הותירו אותי אדם אחר. מי שאני אחרי הסרט לעולם לא ישווה למי שהייתי בטרם צפיתי בסרט.


ראיתי את הסרט soldier’s girl. שוב, לבי נצבט [דרך בדוקה להבחין בהתפתחות, שינוי ובישול פנימי]. נחשפתי לקושי העצום שבפיתוח מערכת יחסים נורמלית ושגרתית בין גבר ובין אישה טרנסקסואלית. ראיתי עד כמה הפחדים שלה נמצאים "על השולחן" ויכולתי להזדהות עמוקות. ראיתי את הקושי של גבר רגיל ואמיתי לקיים מערכת יחסים עם אישה טרנסקסואלית אל מול תגובות סביבתו. ראיתי את הקושי שלה לכבד את גופה מול החבר שלה. ראיתי את התחושה המוכרת של להיות "פריק", של חוסר התאמה טורדני בין גוף ונפש. בכיתי מול הסיום העגום של מערכת היחסים ונמלאתי תקוה מול בחירתה להמשיך בדרך שהחבר שלה היה רוצה שהיא תלך בה.


ראיתי את הסרט different for girls. ראיתי אישה מקסימה מכונסת בתוך עצמה. חיה בתחנות קבועות ומוגנות. נמנעת ממגע מיותר מחד ויודעת מיהי מאידך. כניסתו של חבר נעורים לחייה סוחפת את שניהם אל מחוץ לאזור המוכר והנוח של חיים שעוצבו להגן על הרגישות והפגיעות של מי שעברה תהליך מורכב ולא פשוט וחיה בהסתרה של עברה במקום עובדתה. התרגשתי מהסצינה שבה, לאחר בילוי, כאשר היא מגיעה הביתה היא רוכנת לנשק את חבר הנעורים שלה. הוא נרתע. "את יודעת שאני גבר סטרייט" הוא אומר לה. "גם אני" היא משיבה ומרגשת אותי מאוד. הסוף האופטימי של הסרט הפיח בי תקוה שעתיד ובו מערכת יחסים פשוטה עם גבר אפשרי גם לאישה טרנסקסואלית. הרי כולנו יודעות – לאהבה חוקים משלה.


ראיתי את הסרט boys don’t cry. מאבק אימתני של אדם לחיות חיים רגילים על פי טבעו. עד כמה קשה לאדם טרנסקסואלי לחיות חיים רגילים. פשוטים. איש מקסים ורגיש שיודע אהבה וכבוד אנושי מהם. פגשתי מול העיניים את עוצמתה הברוטלית ומעוררת החלחלה של שנאה טהורה. שנאה לאדם על עצם קיומו. פשע שנאה. בכיתי וזעמתי, התקוממתי וצפיתי באימה בבלתי נמנע. למדתי להעריך את מה שיש ומצאתי כבוד אנושי ומעין סוג של גאווה והערכה עצומה אל מול המאבק הנפשי המורכב והסבוך פשוט לחיות חיים רגילים.


ראיתי גם את the crying game , את פרסיליה מלכת המדבר, את ויגסטוק, את סאות'רן קומפורט, את let me die a woman המזעזע, את טרנסאמריקה, ארוחת בוקר על פלוטו ועוד ועוד ועוד. כל סרט צרב בי משהו, הבשיל אותי, ביגר אותי, שינה אותי. אלו הסרטים שנוכחותם כה חשובה בגיבוש העצמי שלי ובהכרות שלי עם עצמי.


קראתי את הביוגרפיה של כריסטין ג'ורגנסן. האישה הטרנסקסואלית המפורסמת הראשונה שסיפורה תואר בלמעלה ממליון וחצי מילים בעיתונות האמריקאית של 1953. יותר מכל אדם אחר באותה שנה. עקבתי בנשימה עצורה אחר התגוללות סיפורה. פגשתי את עצמי יחד איתה בלא מעט צמתים של בחירות בחיים. לא כל בחירה שלה היתה גם הבחירה שלי. עצם ההזדהות עם מסע חיים מרתק ומדהים של אישה שמסעה בחלקים רבים מקביל לשלי העניק לי עומק והכרות עצמית. העניק לי אומץ. העניק לי שלווה.


קראתי את רדיו טרנסג'נדר של בוג'ליאן. אהבתי את התגוללות הסיפור והדילמות של גיבוריו. הגם שספר זה אינו סיפור אוטוביוגרפי, נקודות המבט הרבות, הבחירות של הדמויות – כל אלו סקרנו ולימדו והחכימו אותי. שוב, כמו רומן רומנטי קלאסי, אהבתי מאוד את הסוף האופטימי ואת המסר שהכל אפשרי.


קראתי את לזלי פיינברג ואת how sex changed כמו גם את קייט בורנשטיין ואת אן וילקינס. כל אלו הרחיבו את החוויה שלי. העצימו את מסעי. אנשים שהלכו בדרך מקבילה ואף דומה לזו שעלי לצעוד בה ושאני צועדת בה כל חיי, הם מקור השראה חשוב מאין כמוהו ודלק לדרך שלי בחיים. דרך של חשיפה שלי לעצמי, דרך של ללמוד לאהוב את מי שאני, לקבל את מי שאני. לדעת [ריגשית] שזה אפשרי להיות מי שאני ולחיות חיים שלמים ומספקים.


יש לי לא מעט חברות נושמות וחיות כאן בישראל. כאן בחיים האמיתיים של עכשיו [לא בסרט או בספר]. יש את ע' שתמכה בי והיתה שם בשבילי לאורך כל הדרך. ע' שעברה מהפך מדהים ויוצא דופן בחייה שלה ואני יודעת שתמיד היא שם בשבילי. יש את נ' שהיא מקור בלתי נדלה של חוכמה ותבונה. מי שבתחילת הדרך יישרה אותי לא פעם והעניקה לי פרספקטיבה מאוזנת. יש את ס' ו ג' הצעירות שהולכות וחוצבות דרך משלהן בגיל צעיר כל כך שבו אני הייתי במחבוא מאתיים מטר מתחת לפני השטח. יש את ע' שעברה מסע דומה לשלי מעט לפני. א' שמתמודדת עם לימודים ועבודה. ש' שלומד לחיות כגבר ועומד איתן מול הוריו והחברה, נ' שמקדישה המון זמן ומרץ וחוכמת חיים עבור סלילת דרך לאחרות שיבואו אחרינו. גיליתי שאני גאה להיות שייכת לקבוצה מרשימה ויוצאת דופן של נשים וגברים שלו משעול חייהם היה פתוח לכל – היו ללא ספק ראויים להכרה כגיבורים ואנושיים במידה מעוררת הערצה.


אני מעריצה את נלסון מנדלה, גנדי, רבין, בן גוריון, משה רבנו ורבים אחרים. יש בי כבוד לאיינשטיין והערצה לדה וינצ'י. אולם – אלו לא האנשים שגדולתם היתה מקור השראה אישי עבור המסע שלי וחיי. כריסטין, נונג טום, קייט, ע' ו – ס' הן הגיבורות שלי ותרומתן [בידיעתן או שלא בידיעתן] לחיים שלי עצומה לאין ערוך מכל ענקי האנושות.


נשים וגברים אלו נגעו בי בנשמתי והפכו את הבלתי אפשרי לאפשרי. לימדו אותי לאהוב את עצמי ולקבל את עצמי. על כך שלוחה להן ולהם תודה ענקית ממני.


לו הוספתי טיפה אחת בים ההשראה לאישה או איש בדרכם הרי שאין מאושרת ממני.

אין תגובות:

פרסום תגובה