אהבה ?








"מנותחת ?" "סיליקן בחזה ?" "יש לך זין מותק ?" "קוקסינלית ?" "חמה מתוקה ?" אלו מבחר דוגמאות מפניות של גברים באתרי הכרויות ובחדרי שיחה באינטרנט. הנחת העבודה של זכר ממוצע ברחבי הממלכה היא שעצם היותך אישה טרנסקסואלית משמעו שאת ככל הנראה זונה/נערת ליווי/יצאנית או כל שם תואר אחר לאישה שמעוניינת במין בלבד וזו מטרת קיומה או בואה למרחב ההכרות.


משפטים נפוצים נוספים יהיו: "את יותר אישה מאישה " ובני משפחתו. מהי יותר אישה מאישה ? שלוש ציצים או שתי ואגינות ? אולי תופים בנוסף לחצוצרות ? או שמא, יותר אישה מאישה היא יותר זנותית וסקסית מזו שעוברת ברחוב ? יותר בשרנית בשפתיים ? יותר גדולה בחזה ? "נותנת" בלי לעשות עניין ? יותר מאישה מאישה זה יותר כוכבנית פורנו מדודה אסתר או מהשכנה. גם המשפט הזה מעיד על היחס המיני לחלוטין של הפונה באתר ההכרויות או בחדר השיחה.


ישנם אלו שפותחים בגישה אנתרופולוגית: "אני מתעניין בטרנס....." "לגלות דברים חדשים". עבור כל אלה את לא אדם אלא מוצר. לא – somebody אלא something. האדם שבי אינו חשוב. מבחינתם איברי הרביה ואופיים הם סולם ההגדרה של המוצר אליו הם מוצאים עצמם נמשכים מכוחה של פנטזיה מינית ותשוקה עזה.


מבט ארוך שנים אל העולם ואל טבעם של בני אדם – במיוחד זכרים מעלה בי את נקודת המבט הבאה. לזכר [גבר] הבורגני בעידן בו אנו [אני] חיים יש קיום מקביל בשני עולמות. העולם הלבן והציבורי ולצידו העולם האפל, המוחשך והנסתר מעין. העולם הלבן הוא עולם המשפחה והחברים והקריירה. שם הוא מלאך ובעל אישיות אנושית. בעולם הלבן מתקיימת פרסונה מושקעת ורחבת היקף. העולם האפל והמוסתר הוא עולם התשוקה והפנטזיה המינית. עולם שבו הוא חסר פרסונה ונטול אישיות ועל פי צורך גם צלם. בעולם זה אין יושר ואין ערכים זולת סיפוק צרכים. עולם זה מכיל את כל מה שישנו ואסור להתקיים בעולם הלבן. מנכלים שמקבלים מכות והשפלות ממלכות סאדו. אנשי עסקים המבקרים זונה בדרכם מכאן לשם. משתלמים בבתי מלון בעיירות קיט ונופש המזמינים שירותי מין בתנאים של היעדר זהות ודמות.


במדינת ישראל לבדה מתקיימים על פי הערכות [אמנסטי וגופים אחרים] למעלה ממאה אלף משגלים בתשלום ביום. להערכתי המספר האמיתי גדול הרבה יותר. לזה יש להוסיף רומנים אסורים של גברים נשואים [אסורים על פי הפרסונה הציבורית בעולם הלבן] ואורגיות. 10 מתוך 10 גברים הם בעלי עולם כפול ושמונה מהם לפחות, בתדירות כזו או אחרת , מוצאים ביטוי לתשוקות ולפנטזיות הללו.


לצערי ולכאבי האישי, אישה טרנסקסואלית כלולה בעולמם של הגברים הסטרייטים בעולם האפל. אחוז הגברים הסטרייטים שמעוניין במימוש פנטזיות [אסורות [בעולם הלבן]] הכוללות אישה טרנסקסואלית גבוה מכל הערכה ואומדן. למעלה משמונים אחוזים של גברים סטרייטים יהיו מעוניינים מאוד עד סקרנים באפשרות של קיום יחסי מין עם אישה טרנסקסואלית.


בחדרי השיחה באינטרנט מתוך 40 גברים בחדר בממוצע – 30 פונים לבחון אפשרות לקשר מיני אפשרי. באתרי ההכרויות – עשרות פניות ביום. רובן אגב, ישירות מאוד ביחס לאופיין המיני ולהצעה בוטה נטולת סגנון וכבוד.


איני יודעת מה היחס שמקבלות נשים בארצות אירופה או ארה"ב בחדרי שיחה – בישראל הגישה היא על פי רוב עוקצנית, בוטה, נטולת סגנון ומעליבה במילים שהיא מכילה ובחוסר ההתייחסות לזו שפונים אליה כאל אדם.


גם כאשר זכר [גבר] פונה באתר הכרויות או חדר שיחה אל אישה [טרנסקסואלית או לא] כדי לנסות ולממש מפגש בעל אופי מיני – יחס אנושי ומכבד יוביל אותו מהר יותר וקרוב יותר לאפשרות כזו. התייחסות גועלית ומחפיצה על פי טיבעה תגעיל ותרחיק. אז מה קורה פה ? אולי אני מפספסת משהו מהותי שרק אני לא מבחינה בו ?


ואולי ישנן נשים רבות שזה בדיוק מה שהן מבקשות לעצמן ? ואולי – נכונה הטענה שלא מעט נשים טרנסקסואליות העוסקות במתן שירותי ליווי/זנות נכנסות לאתרים אלו ולחדרי השיחה ויוצרות אקלים שעל פיו ברורה אופיה של גישה כלפי אישה כזו ?


ונאמר שהכל נכון לחלוטין. מה יהא איתי ? שהרי גם לי צרכים ורצונות ואני אדם. אני רוצה אהבה או משהו שיש בו סיכוי לזה.


כל חברותיי שהן נשים טרנסקסואליות – על פי המדגם האישי שלי בלבד מתפלגות כך – 10 נשים טרנסקסואליות שנטייתן המינית היא לסבית – לתשעה מהן יש בת זוג קבועה. ל – 15 הנשים הטרנסקסואליות שאני מכירה באופו ישיר ואישי או מיידי מבחינת המידע – לאף אחת מהן אין בן זוג קבוע.


מצד אחד עולה ונוצר הרושם שכאישה טרנסקסואלית האפשרויות הן פחות או יותר כך: מין מזדמן - אין שום בעיה. כמה שאת רוצה ללא הגבלה – יותר מפעם ביום כל יום כל השנה ולעולם לא עם אותו האדם. זוגיות – בחיים הבאים.


[תופעת לואי ששווה לדון בה בהזדמנות אחרת היא הפיתוי לעבוד בליווי. אם כולם רוצים רק להזדיין ורצוי בסתר בלבד – מדוע לא לגבות את הערך המוניטרי של הקיום האומלל הזה ? שישלמו תמורת הזכות להנות בסתר.]


באחד מאתרי ההכרויות היו מספר זכרים שהיטיבו להתנסח ולתת תחושה מקסימה. התכתבנו, שוחחנו, והגיע מועד קביעת פגישה. כ-ו-ל-ם רצו לבוא אלי עם בקבוק יין או לבשל עבורי ארוחת גורמה בביתם. בית קפה ? ממש לא. אחד מהם אפילו כתב לי – אשמח לבוא אלייך [85 ק"מ מרחק] אך אני עייף מדי לצאת לבלות.


התמונה ברורה מאין כמוה. מותר לך להתקיים רק במסתור. שם את בן אדם. בעולם האפל את המלכה הבלתי מעורערת ושליטה יכולת כל. בעולם הלבן – את לא קיימת – נקודה ושלושה סימני קריאה ברורים וחדים.


אז מה ? אבוד לנצח נצחים וזהו גורלי ? על פי המציאות הנוכחית והעבר מאז היציאה מהארון – כן. אין סיכוי. לא רק לי אלא לכל חברותיי שלאף אחת מהן [ההטרוסקסואליות] [אלו שאני מכירה ו/או יודעת דרך חברים משותפים] אין בן זוג קבוע [ואני מדברת בעיקר על 2006 – שם נחשפתי להיעלמותי המופלאה מהעולם הלבן].


אני מאמינה באהבה. אני מאמינה שהיותי בת אנוש ואדם שהוא עולם שלם ומפעל חיים ומכלול - ככזו אני ראויה לאהבה [כמו כל אדם, גבר או אישה, זכר או נקבה] ויבוא היום שגם אמצא אותה.


לאהבה הרי – חוקים משלה.


המציאות טופחת וטופחת ואני בשלי – מאמינה. הולכת במדבר וחוצה אותו האמונה וידיעה פנימית שבסופו של דבר, במוקדם או במאוחר, לא אשאר בו או לא אלך בו לבדי.


אני עוד אתקיים בעולם הלבן.

אין תגובות:

פרסום תגובה